רינה טלגם היא בעלת הקתדרה על שם אליס ואדווארד וייננט לחקר תולדות האמנות.>>>

היא רכשה את השכלתה האקדמית באוניברסיטה העברית ובמסגרת לימודי הבתר דוקטורט שהתה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1996 הצטרפה לסגל הבכיר של האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים באמנות המזרח התיכון למן התקופה ההלניסטית (שלהי המאה הרביעית לפסה"נ) ועד סופה של התקופה האומיית (אמצע המאה השמינית לספירה). עבודותיה מתחקות אחר יחסי הגומלין בין הקבוצות האתניות והדתיות אשר פעלו במרחב זה והן בוחנות את השימוש באמנות ככלי להבניית זהות חברתית, תרבותית ודתית. מחקרים רבים פרי עטה עניינם פסיפסי הרצפה אשר עטרו בתי אמידים, ארמונות, בתי כנסת, כנסיות ומנזרים בישראל ובירדן. גולת הכותרת של מחקריה בנושא זה הוא ספרה פסיפסים של אמונה; רצפות של יהודים, פגאנים, נוצרים, שומרונים ומוסלמים בארץ הקודש. ספר זה זיכה אותה בפרס פולונסקי לחדשנות ויצירתיות במדעי הרוח לשנת 2016. תחום מחקר נוסף שלה היא האמנות האומיית ומקורותיה הסאסאנים, ביזנטים, קופטים וערבים טרום מוסלמיים. מחקרים אחרים שלה עוסקים בתיאורים מילוליים של יצירות אמנות (אקפרסייס) מהם ניתן ללמוד על דרכי ההתבוננות בהיצגים חזותיים בשלהי העת העתיקה. מחקרה הנוכחי מתמקד בעיצוב הפנים של חלל בית הכנסת והכנסייה בשלהי העת העתיקה כזירה למופע הליטורגי. רינה טלגם קיבלה בשנת 2013 את פרס מילקין על הצטיינות מתמשכת בהוראה, ב-2016 הוענק לה פרס נרקיס לחקר האמנות היהודית וב-2018 הוענק לה פרס הרקטור על הצטיינות במחקר, בהוראה ובתרומה לקהילת האוניברסיטה. היא הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת פנסילבניה והוזמנה ללמד כפרופסור אורח באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת הגרגוריאנה ברומא. רינה טלגם היא נציגת האוניברסיטה העברית בדירקטוריון של מוזיאון ישראל, חברה בדירקטוריון של הוצאת מאגנס וחברה במועצת הספרים של יד בן-צבי.