חייו, הגותו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית, בוריס שץ, שלובים בהיסטוריה
היהודית של סוף המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20 ובתולדות הציונות, והשפעתו
על ראשית התרבות בישראל ייחודית ומשמעותית. הוא יסד ב–1906 את "בצלאל,
בית מדרש לאמנות ומלאכות אמנות" שנעשה ברבות הימים ל"בצלאל, אקדמיה
לאמנות ועיצוב" ואת בית–הנכות הלאומי שמוזיאון ישראל צמח ממנו. הוא חלם על
יצירת מרכז רוחני בירושלים, שיהיה לעריסתה של אמנות עברית, יקבץ תלמידים
מן העליות הציוניות ומקהילות היהודים הקרובות והרחוקות וימשוך אליו יוצרים
מן העולם כולו. והוא ראה במרכז הזה בית–מקדש שלישי, כור של אנרגיה רוחנית,
שיפיץ את ערכיו לעם היהודי ויעניק השראה לגיבושה של זהות לאומית מחודשת.
מארגני הכנס יקדמו בברכה הצעות להרצאות במגוון תחומי ידע ומחקר על נושאים
הקשורים למפעלו ולמורשתו של בוריס שץ: כיוצר צעיר במזרח אירופה ובפריז;
שנותיו בבולגריה )1894-1906 )ותפקידו המרכזי בתהליך ייסוד האקדמיה הלאומית
לאמנות בסופיה; הביוגרפיה האינטלקטואלית של שץ ותרומתו האמנותית; תולדות
האקדמיה "בצלאל" מהיווסדה ועד לימינו; חזון ירושלים בעתיד וכיוצא באלה.