חוקר תרבות חזותית מאז המצאת הצילום ועד ימינו. את דרכו החל בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, המשיך לתכנית בלימודי תרבות של האוניברסיטה העברית ואת לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת ייל בארה״ב. מאז 2013 גל הוא האוצר לצילום של מוזיאון ישראל בירושלים. בחוג לתולדות האמנות הוא מלמד היסטוריה ותיאוריה של הצילום, אמנות עכשווית בראי הביקורת, וסוגיות בחקר מוזיאונים. במאמריו והרצאותיו מרבה גל לעסוק בתפקידו של הקהל בשדה האמנות, ביחסים בין חינוך לצילום ובהשפעות החברתיות והפוליטיות של הצילום בעת הנוכחית.
היסטוריון של אמנות וארכיאולוג המתמחה בתרבות החומרית האסלאמית.
כארכיאולוג בירושלים הוא חקר את בית הקברות ממילא, את מבנה קבר אל-קימריה, רובע שוק הכותנה ושוק בית הבד. בכובעו כהיסטוריון אמנות הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו על אסכולת הציור שפרחה בעיר הראת, באפגניסטן של ימינו, בימי סולטאן חוסין אחרון השליטים התימורים.
בימים אלה הוא שוקד על מחקר ציורי קיר מהארמון האומיי ביריחו. מחקר זה מבקש לשחזר סדרה של ציורים שנמצאה בארמון ולא זכתה לפרסום ראוי לאחר החפירה בימי המנדט הבריטי. במחקר אחר אודות העיר לוד, שבה מתבצעות חפירות קהילתיות מזה שנים, הוא מבקש להבין את המבנה העירוני של העיר לקראת סוף התקופה העות'מאנית.
תאופיק היה עמית בובר בין 2012 עד 2015. ב-2016 קיבל את מלגת מעוף מהמועצה להשכלה גבוהה לעידוד חוקרים צעירים המתקבלים כמרצים באוניברסיטאות בארץ.
חוקרת אמנות של שלהי העת העתיקה וימי הביניים המוקדמים.
גלית מתעניינת באמנות עולי רגל, בקשרים שבין אמנות יהודית לנוצרית ובין ירושלים לרומא. היא חוקרת אמנות ניידת ומונומנטלית סביב אגן הים התיכון. פרסמה מחקרים הקשורים לאמנות וארכיטקטורה בארץ הקודש, באיטליה ובמערב אירופה. ספריה על קופסיות שרידים קדושים מהתקופה הנוצרית הקדומה ועל השפעתה של ירושלים על התנצרותה הוויזואלית של רומא התפרסמו ב 2008 וב 2018 בהתאמה בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.לאחרונה עוסקת גם במדיבאליזם. ספרה על תרבות ההנצחה בגרמניה במחצית השניה של המאה העשרים מפרספקטיבה של מדיבאליסטית יצא לאור בהוצאת פטר לנג ב 2022.
חוקרת את השפה החזותית של ימי הביניים בהקשרים היסטוריים ותרבותיים רחבים.
מגלה עניין מיוחד בכתבי יד מצויירים, ביחסי הגומלין בין דימויים לטקסטים, בין יהודים לנוצרים, בין מזרח למערב ובין אמנות להיסטוריה. מחברת הספר Jews among Christians: Hebrew Book Illumination from Lake Constance, Studies in Medieval and Early Renaissance Art History 41(Turnhout: Brepols, 2010); ומחברת שותפה של הספר The Monk's Haggadah: A Fifteenth Century Illustrated Passover Haggadah from the Monastery of Tegernsee (Codex Hebrew 200 from the Collections of the Bayerische Staatsbibliothek) (University Park, PA: Penn State University Press, 2015).
חוקרת אמנות ותיאוריה של האמנות והאדריכלות ברנסנס ובעת החדשה המוקדמת.
כתבה את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית, תחת הדרכתו של פרופ' משה ברש, על האמן והאדריכל ג'ובני בטיסטה פיראנזי ועל אספנות עתיקות (Antiquarian Culture) ברומא במאה השמונה עשרה. לאחרונה היא גם חוקרת וכותבת על תרבות המלחמה הקרה (Cultural Cold War) והתפתחות המודרניזם ברוסיה במחצית השנייה של המאה העשרים.
רינה טלגם היא בעלת הקתדרה על שם אליס ואדווארד וייננט לחקר תולדות האמנות.
היא רכשה את השכלתה האקדמית באוניברסיטה העברית ובמסגרת לימודי הבתר דוקטורט שהתה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1996 הצטרפה לסגל הבכיר של האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים באמנות המזרח התיכון למן התקופה ההלניסטית (שלהי המאה הרביעית לפסה"נ) ועד סופה של התקופה האומיית (אמצע המאה השמינית לספירה). עבודותיה מתחקות אחר יחסי הגומלין בין הקבוצות האתניות והדתיות אשר פעלו במרחב זה והן בוחנות את השימוש באמנות ככלי להבניית זהות חברתית, תרבותית ודתית. מחקרים רבים פרי עטה עניינם פסיפסי הרצפה אשר עטרו בתי אמידים, ארמונות, בתי כנסת, כנסיות ומנזרים בישראל ובירדן. גולת הכותרת של מחקריה בנושא זה הוא ספרה פסיפסים של אמונה; רצפות של יהודים, פגאנים, נוצרים, שומרונים ומוסלמים בארץ הקודש. ספר זה זיכה אותה בפרס פולונסקי לחדשנות ויצירתיות במדעי הרוח לשנת 2016. תחום מחקר נוסף שלה היא האמנות האומיית ומקורותיה הסאסאנים, ביזנטים, קופטים וערבים טרום מוסלמיים. מחקרים אחרים שלה עוסקים בתיאורים מילוליים של יצירות אמנות (אקפרסייס) מהם ניתן ללמוד על דרכי ההתבוננות בהיצגים חזותיים בשלהי העת העתיקה. מחקרה הנוכחי מתמקד בעיצוב הפנים של חלל בית הכנסת והכנסייה בשלהי העת העתיקה כזירה למופע הליטורגי. רינה טלגם קיבלה בשנת 2013 את פרס מילקין על הצטיינות מתמשכת בהוראה, ב-2016 הוענק לה פרס נרקיס לחקר האמנות היהודית וב-2018 הוענק לה פרס הרקטור על הצטיינות במחקר, בהוראה ובתרומה לקהילת האוניברסיטה. היא הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת פנסילבניה והוזמנה ללמד כפרופסור אורח באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת הגרגוריאנה ברומא. רינה טלגם היא נציגת האוניברסיטה העברית בדירקטוריון של מוזיאון ישראל, חברה בדירקטוריון של הוצאת מאגנס וחברה במועצת הספרים של יד בן-צבי.
לצד תחום עניין זה, מתמחה גם באומנות הרנסנס והעת המודרנית המוקדמת. מתעניינת בעיקר בשילוב של אומנות ורעיונות פילוסופים, ושואפת לחקור ייצוגים של נשים ברפואה בעת המודרנית המוקדמת.
לצד תחום עניין זה, מתמחה גם באומנות הרנסנס והעת המודרנית המוקדמת. מתעניינת בעיקר בשילוב של אומנות ורעיונות פילוסופים, ושואפת לחקור ייצוגים של נשים ברפואה בעת המודרנית המוקדמת.
פרופ' עליזה כהן – מושלין מומחית לכתבי יד לטיניים ועבריים מימי הביניים וחוקרת אדריכלות יהודית מהעת העתיקה ועד התקופה המודרנית.את תואר הדוקטורט שלה קבלה ממכון וורבורג בלונדון והאוניברסיטה העברית בירושלים. מ-1981 ועד לפרישתה לגמלאות ב-2006 לימדה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, פרסמה שלושה ספרים על כתבי יד לטיניים ומאמרים רבים. השתתפה עם חוקרים אחרים בהוצאות פקסימיליה של כתבי יד עבריים והייתה עורכת השנתון Jewish Art במשך 12 שנה. בשנים 1991-2006 כיהנה כמנהלת המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית, הקימה בו את מדור האדריכלות, הובילה עשרות משלחות לתיעוד האמנות היהודית הנכחדת ברחבי העולם וניהלה מספר פרויקטים מחקריים חשובים. בשנת 1994 הקימה פרופ' כהן-מושלין את "בית תפילה" – מכון לחקר אדריכלות יהודית באירופה באוניברסיטה הטכנית בבראונשוויג ועומדת בראשו עד היום. כמו כן היא עומדת כיום בראש "האינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס" במרכז לאמנות יהודית. פרופ' כהן מושלין היא עמיתה בוועדה הבינלאומית לפליאוגרפיה לטינית, פרופסור כבוד באוניברסיטת בראונשוויג וחברה באקדמיה למדעים של בראונשוויג. בשנת 2009 הוענק לה עיטור כבוד מטעם נשיא גרמניה.
מומחית לאמנות יהודית בימי הביניים ובאמנות יהודית. כיהנה כראש החוג וכראש התוכנית הרב-תחומית בפקולטה למדעי הרוח. הייתה בעלת הקתדרה לתולדות האמנות על שם נקולס לנדאו. מחקריה עוסקים באיקונוגרפיה תנ''כית בימי הביניים, בפולמוס היהודי-נוצרי ביצירות האמנות המדיאבליות ובדמות היהודי באמנות בימי הביניים. אלה פורסמו בשלושה ספרים ובמאמרים רבים. הייתה חוקרת אורחת במוסדות שונים בעולם (באוניברסיטת בר-אילן, ב EPHPE בפריס, ב JTS בניו יורק, במקסיקו, בבולוניה ועוד).
חוקרת אמנות ימי הביניים.פרסמה ספרים ומאמרים על אמנות ואדריכלות הקשורה במסורת המקומות הקדושים בא״י ובאירופה, וכן על דימויים חזותיים של המדע בימה״ב. הוזמנה כאורחת במוסדות מחקר מובילים בארץ ובעולם (CESM Poitiers;Free University Berlin;Biblioteca Hertziana, Rome ; Max Planck Kunsthistorisches Institut Florenz;Ruprecht-Karl University Heidelberg;Israel Institute for Advanced Studies) וזכתה בפרסים וקרנות מחקר יוקרתיים (GIF; Thyssen; Max-Planck; ERC). פרופ׳ קוחנל כיהנה כראש החוג לתולדות האמנות ויסדה את פורום אירופה באוניברסיטה העברית, אותו היא ניהלה במשך שנים רבות. היא העמידה דורות של תלמידים, חלקם מלמדים וחוקרים באוניברסיטאות מובילות בארץ (ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע) או משמשים כאוצרים במוזיאון ישראל.
חוקרת אמנות מודרנית ואמנות יהודית מודרנית. כלת פרס ישראל לחקר תולדות האמנות לשנת 2004. עמישי-מייזלש נולדה בניו יורק. בשנת 1959, עלתה עם משפחתה ולמדה בבצלאל ובמקביל באוניברסיטה העברית. ב-1960 שבה לארצות הברית לסיים לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1962 שבה לארץ והחלה ללמד באוניברסיטה העברית. בשנת 1970 הוסמכה, בהצטיינות יתרה, לדוקטור באוניברסיטה העברית. נושא הדוקטורט היה "הנושאים הדתיים של גוגן". היא פרסמה ספרים ומאמרים רבים על אמנות מודרנית ועל אמנות יהודית מודרנית, וב-1993 הוציאה ספר חשוב על השפעת השואה על האמנות. היא ממשיכה לעבוד על נושאים אלה אחר פרישתה. בזמן שרותה באוניברסיטה העברית הייתה פעמיים ראש החוג לתולדות האמנות, ושרתה כראש המכון לאמנויות, שפות וספרות וכראש המכון למדעי הרוח הכלליים. לתיאום פגישה: maisels@mail.huji.ac.il
מומחית לאמנות המזרח הקדום (מסופוטמיה, סוריה, אנטוליה לבנון ירדן וישראל).
מתמקדת בייצוג החזותי הדתי והשלטוני, בשימוש בסמלים ובתיאורים דמויי-אדם של האלים, בייצוגי מלכים, בסוגיות העוסקות בכוחם המכונן-מחולל של חפצים מעוטרים בדימויים חזוותיים, בנרטיביות התמונית ובקשר שבין טקסט לתמונה. פרופ' אורנן מיישמת את מאפייני אומנות המזרח-התיכון הקדום להבנת הייצוג התמוני של ארץ-ישראל בעת העתיקה הקדם-יוונית, באופן מיוחד בנוגע לאמנות הארץ-ישראלית בתקופת הברזל ולאפשרויות ייצוגו של יהוה, אלוהי ישראל בדימויים תמוניים. פרסמה קטלוג, ספר ועשרות מאמרים בנושאים אלה בכתבי עת בינלאומיים.
פרופ' אורנן מלמדת בחוגים לתולדות האמנות וארכאולוגיה.
בנין ארכיאולוגיה, קומה 2, חדר 211
שעת קבלה יום ג' - 12:00-13:0 בתיאום מראש בדואר אלקטרוני.
חוקר אמנות ופולקלור יהודי (דוקטורט בתולדות האמנות, אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, 1987).
מרצה בחוגים לפולקלור יהודי והשוואתי ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר: אמנות יהודית ואמנות עממית, תרבות חומרית ואפמרה, חפצים במחזור החיים ומעגל השנה, טקס ומנהג של קהילות ישראל באירופה ובארצות האסלאם (דגש מיוחד על התרבות של יהודי איטליה והתפוצה הספרדית באירופה), קשרי גומלין תרבותיים ואמנותיים בין קהילות ישראל ושכניהן בעולם הנוצרי והמוסלמי, דימוי היהודי וכתב עברי באמנות הכללית. פרסם למעלה מ-200 ספרים ומאמרים בתחומים אלה. כמו כן אספן של פריטי יודאיקה ואפמרה ישראליים ומרצה ומדריך סיורים לימודיים באתרים יהודים באירופה, צפון אפריקה, הודו, ומרכז אסיה.
חוקרת אמנות איטלקית במאות החמש-עשרה והשש-עשרה בפירנצה, רומא, ונציה, פרמה וקורג'ו.
עם סיום לימודיה התיכוניים במוסקבה ועוד טרם עלייתה ארצה ב-1972, הבינה שהיא רוצה להתמחות בתולדות האמנות האיטלקית בתקופת הרנסנס עם דגש על המורשת הקלאסית. את התואר השני והשלישי עשתה באוניברסיטה העברית בהדרכת מיסד החוג וחתן פרס ישראל, פרופסור משה ברש.
פרופ' פרידמן כתבה חמישה ספרים וכחמישים מאמרים על יצירות מופת של האמנות חזותית ומתוכם שלושה על הספרות האיטלקית (פטררקה, בוקצ'יו וטסו). היא גם שיתפה פעולה בעריכת ספר של מאמרים העוסקים במיתולוגיה. בכל פרסומיה באה לידי ביטוי התעניינותה המתמדת בנושאים קלאסיים, נוצריים, ואסטתיים
שעת הקבלה מתקיימת בימי ג' וד' סביב לוח הזמנים של הקורסים שלי; בתאום מראש באמצעות הדואר האלקטרוני; נא לא לכתוב מיום ה' עד יום א'.
