היא בוגרת המחלקה לפסיכולוגיה (ב"א) והחוג לתולדות האמנות (ב"א, מ"א) באוניברסיטה העברית. ותואר שלישי מ- Courtauld Institute of Art בלונדון. עבודת הדוקטור שלה עסקה בתיאורים של שיער ביצירות של אמניות בין השנים 2010-1970. היא מתעניינת ביצירה ומחשבה פמיניסטית, אמנות ופסיכואנאליזה, הגוף בתרבות החזותית ובתיאוריה הביקורתית, אמנות פוליטית במאה העשרים, תיאוריות וייצוגים של טראומה וזיכרון. בנוסף על הוראתה בחוג, מאז 2014 עובדת במוזיאון ישראל כעוזרת אוצרת למחלקה לאמנות עכשווית.
היא בוגרת המחלקה לפסיכולוגיה (ב"א) והחוג לתולדות האמנות (ב"א, מ"א) באוניברסיטה העברית. ותואר שלישי מ- Courtauld Institute of Art בלונדון. עבודת הדוקטור שלה עסקה בתיאורים של שיער ביצירות של אמניות בין השנים 2010-1970. היא מתעניינת ביצירה ומחשבה פמיניסטית, אמנות ופסיכואנאליזה, הגוף בתרבות החזותית ובתיאוריה הביקורתית, אמנות פוליטית במאה העשרים, תיאוריות וייצוגים של טראומה וזיכרון. בנוסף על הוראתה בחוג, מאז 2014 עובדת במוזיאון ישראל כעוזרת אוצרת למחלקה לאמנות עכשווית.
מומחית לתרבות החזותית של ארץ הקודש מהתקופה הרומית ועד ימינו. >>>
קרא עוד
מתעניינת במיוחד באמנות ימי הביניים בספרד, בנוכחות החזותית של ארץ הקודש באירופה ושל אירופה בארץ הקודש בתקופה העותמאנית, ובתרבות החזותית יהודית במאה ה 19 וראשית ה 20. בנושאים אלה פרסמה שני ספרים וכעשרים מאמרים. בחוג לתולדות האמנות היא מלמדת את המבוא לאמנות ארץ ישראל.
חוקר אמנות מודרנית בדגש על אמנות רוסית של המאה ה-19-ראשית המאה ה-20. >>>
קרא עוד
בעל תואר שני בתולדות האמנות מהאקדמיה לאמנויות בסן פטרבורג, רוסיה ותואר שלישי בתולדות האמנות המודרנית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר ארונוב מתעניין ביחסי גומלין בין האוונגרד הרוסי והמערבי; אמנים יהודים ברוסיה; תנ"ך בתרבות חזותית ברוסיה. חיבר שני ספרים על האמן ווסילי קנדינסקי ומאמרים על אמנות האוונגרד הרוסי.
נטע בר-יוסף בודנר קיבלה את הדוקטורט מהאוניברסיטה העברית בשנת 2016 אודות ארכיטקטורה רומנסקית בפיזה ובירושלים בהנחיית פרופ׳ ביאנקה קוחנל. >>>
קרא עוד
כעת היא חוקרת ארכיטקטורה של מקוואות במאות השתים עשרה והשלוש עשרה בפרויקט אודות חיי היום יום של יהודים באשכנז בימי הביניים בראשות פרופ׳ אלישבע באומגרטן.
בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית היא מלמדת ״מקורות נוצריים לאמנות״.
את דרכו החל בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, המשיך לתכנית בלימודי תרבות של האוניברסיטה העברית ואת לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת ייל בארה״ב. מאז 2013 גל הוא האוצר לצילום של מוזיאון ישראל בירושלים. בחוג לתולדות האמנות הוא מלמד היסטוריה ותיאוריה של הצילום, אמנות עכשווית בראי הביקורת, וסוגיות בחקר מוזיאונים. במאמריו והרצאותיו מרבה גל לעסוק בתפקידו של הקהל בשדה האמנות, ביחסים בין חינוך לצילום ובהשפעות החברתיות והפוליטיות של הצילום בעת הנוכחית.
היסטוריון של אמנות וארכיאולוג המתמחה בתרבות החומרית האסלאמית. >>>
קרא עוד
כארכיאולוג בירושלים הוא חקר את בית הקברות ממילא, את מבנה קבר אל-קימריה, רובע שוק הכותנה ושוק בית הבד. בכובעו כהיסטוריון אמנות הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו על אסכולת הציור שפרחה בעיר הראת, באפגניסטן של ימינו, בימי סולטאן חוסין אחרון השליטים התימורים.
בימים אלה הוא שוקד על מחקר ציורי קיר מהארמון האומיי ביריחו. מחקר זה מבקש לשחזר סדרה של ציורים שנמצאה בארמון ולא זכתה לפרסום ראוי לאחר החפירה בימי המנדט הבריטי. במחקר אחר אודות העיר לוד, שבה מתבצעות חפירות קהילתיות מזה שנים, הוא מבקש להבין את המבנה העירוני של העיר לקראת סוף התקופה העות'מאנית.
תאופיק היה עמית בובר בין 2012 עד 2015. ב-2016 קיבל את מלגת מעוף מהמועצה להשכלה גבוהה לעידוד חוקרים צעירים המתקבלים כמרצים באוניברסיטאות בארץ.
אמן פעיל בתחומי הציור, הוידאו והאמנות הדיגיטאלית, במקביל לעבודת מחקר וכתיבה בתחומי טכנולוגיות התמונה, הקראפט העכשווי, והאמנות הגנרטיבית. >>>
קרא עוד
מציג את עבודותיו בתערוכות בארץ ובחו"ל. מרצה בכיר בבצלאל במחלקות להיסטוריה ותיאוריה ובמחלקה לצורפות ואופנה. היה ראש המחלקה לצורפות בבצלאל ומנהל קלישר בית הספר לאמנות, תל אביב.
לימודים: המחלקה לאמנות, בצלאל (1976-79); תואר שני ושלישי באוניברסיטה פריז 8 צרפת 1989; עבודת הדוקטור שכתב במחלקה לאמנות פלסטית עסקה בכלי כפקטור של יצירה בתמונה
רינה טלגם היא בעלת הקתדרה על שם אליס ואדווארד וייננט לחקר תולדות האמנות.>>>
קרא עוד
היא רכשה את השכלתה האקדמית באוניברסיטה העברית ובמסגרת לימודי הבתר דוקטורט שהתה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1996 הצטרפה לסגל הבכיר של האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים באמנות המזרח התיכון למן התקופה ההלניסטית (שלהי המאה הרביעית לפסה"נ) ועד סופה של התקופה האומיית (אמצע המאה השמינית לספירה). עבודותיה מתחקות אחר יחסי הגומלין בין הקבוצות האתניות והדתיות אשר פעלו במרחב זה והן בוחנות את השימוש באמנות ככלי להבניית זהות חברתית, תרבותית ודתית. מחקרים רבים פרי עטה עניינם פסיפסי הרצפה אשר עטרו בתי אמידים, ארמונות, בתי כנסת, כנסיות ומנזרים בישראל ובירדן. גולת הכותרת של מחקריה בנושא זה הוא ספרה פסיפסים של אמונה; רצפות של יהודים, פגאנים, נוצרים, שומרונים ומוסלמים בארץ הקודש. ספר זה זיכה אותה בפרס פולונסקי לחדשנות ויצירתיות במדעי הרוח לשנת 2016. תחום מחקר נוסף שלה היא האמנות האומיית ומקורותיה הסאסאנים, ביזנטים, קופטים וערבים טרום מוסלמיים. מחקרים אחרים שלה עוסקים בתיאורים מילוליים של יצירות אמנות (אקפרסייס) מהם ניתן ללמוד על דרכי ההתבוננות בהיצגים חזותיים בשלהי העת העתיקה. מחקרה הנוכחי מתמקד בעיצוב הפנים של חלל בית הכנסת והכנסייה בשלהי העת העתיקה כזירה למופע הליטורגי. רינה טלגם קיבלה בשנת 2013 את פרס מילקין על הצטיינות מתמשכת בהוראה, ב-2016 הוענק לה פרס נרקיס לחקר האמנות היהודית וב-2018 הוענק לה פרס הרקטור על הצטיינות במחקר, בהוראה ובתרומה לקהילת האוניברסיטה. היא הייתה עמיתת מחקר באוניברסיטת פנסילבניה והוזמנה ללמד כפרופסור אורח באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת הגרגוריאנה ברומא. רינה טלגם היא נציגת האוניברסיטה העברית בדירקטוריון של מוזיאון ישראל, חברה בדירקטוריון של הוצאת מאגנס וחברה במועצת הספרים של יד בן-צבי.
יונג השלימה לימודי דוקטורט בחוג במהלכם חקרה ייצוגים של כלי נשק הגנתיים באמנות היוונית במאות ה-6 וה-5 לפני הספירה. לאחרונה היא עוסקת בייצוגים של לבוש, התלבשות והתפשטות באמנות העתיקה של אותה תקופה.
